מקורות האננדאו

השיטה מתבססת על מסורות היוגה והדאואיזם. פרק זה עוסק במקורות השונים אשר יחד תרמו להיווצרותה של שיטת האננדאו:

יוגה

יוגה היא פילוסופיה הודית, שיטת תרגול ודרך המובילה אל עבר מודעות עצמית. המילה יוגה מקורה בשורש יוג' בסנסקריט שמשמעותה לחבר, לאחד או להצטרף. המילה יוגה משמעותה אם כן היא איחוד, שיתוף, מיזוג, איגוד ואף ישות. זהו איחוד בין כל החלקים המרכיבים כל אחד ואחת מאיתנו. חיבור בין חלקי הגוף, הנפש, התודעה והנשמה ואיחוד בין האדם לטבע ובסופו של דבר איחוד בין היחיד לתודעה הכלל עולמית, לישות העל ולאלוהות.

הפילוסופיות ההודיות (ודות) מתייחסות לאחדות ולחיבור עם עצמנו. המטרה הנעלה ביותר ביוגה היא "סאמאדהי" שהוא שחרור או "מוקשה" שהיא הארה. על פי הפילוסופיה של היוגה, כל מה שיש בעולם הוא אנרגיה. אנרגיה זו היא אחדות והיא נמצאת בכל, הן בחפצים הן ביצורים חיים, היא בסך הכל משנה את צורתה. במקור היתה היוגה אמצעי רוחני בלבד ומטרתה העליונה היתה לחפש ולמצוא שחרור דרך מדיטציה.

מי שהצליח להשיג את השחרור יזהה את האני האמיתי שלו וישחרר עצמו מסבל ומוות. העצמי הזה הוא "סאט-צ'יד-אנאנדה" שניתן לתרגמו ל: "יודע כל-נצחי-אושר עילאי".
עיקרון בסיסי זה מקורו בכתבים ההודיים העתיקים: הודות, האופנישדות והבהגאוואד גיטה אשר סוכמו על ידי פטנג'לי, שכתביו כוללים 194 שיעורים (סוטרות) והם הבסיס ליוגה המודרנית.



משום שהכירו בהשפעות המיטיבות של התרגול הגופני, התפתחו במהלך הזמן שיטות, ומערכות שונות של יוגה שהיום אגב ממשיכות להתפתח, פועל יוצא של הדרישות שמציבה התרבות המודרנית המייצרת חיפוש מתמיד אחר שילוב בין אימון, הרפיה ורגיעה. ישנן שיטות המתבססות על האסנות (תנוחות ותנועות), הפרניאמה (טכניקות נשימה), עקרונות של תזונה נכונה וכללי אתיקה ומוסר ואחרות, כמו הבהקטי יוגה למשל, המתמקדות דווקא בפעילות רוחנית כמו מדיטציה, מנטרה, תפילה וטקסים.

האימון והתרגול הקבועים הם המפתח לחוויה עמוקה וממריצה על בסיס רגשי. בו זמנית, הגוף הופך לעוצמתי ורגוע ורשמים שליליים משנים צורה והופכים לרגשות חיוביים כמו שמחה ואהבה. התודעה והראש שלווים.

המדיטציה היא מרכיב חשוב בכל שיטת יוגה. היא מכניסה שקט ומרגיעה את התודעה, הראש והמוח ומסייעת להיות בשליטה. המדיטציה מאפשרת לתובנות להגיע ולחלחל אל תוך הטבע האמיתי שלנו. היוגה מתמקדת בשליטה שלנו על חוסר השקט והחיפוש, על המוח המפטפט, הביקורתי והשיפוטי.
אלו אשר שולטים במוח ובתודעה שלהם הם אדוני החיים שלהם והשולטים בהם. על פי עקרון הקארמה (סיבה ותוצאה) כל פעולה מייצרת תגובה ולכן, כאשר אנחנו בשליטה על המוח ועל התודעה, אנחנו שולטים על הרגשות והפעולות שלנו ובכך מסגלים לעצמנו יכולת לשלוט על המציאות אותה אנחנו חווים.

מהאטמה פטנג'לי הגדיר את היוגה במשפט אחד קצר: "יוגה צ'יטה וריטי נירודה" - "היוגה היא להשקיט את תהליך המחשבה".

הדאו

הדאואיזם הוא תורה סינית והבסיס לא רק של אמנויות הלחימה הפנימיות/רכות אלא גם של הרפואה הסינית. המונח המרכזי בדאואיזם הוא דאו. במקור המשמעות של דאו היא דרך, מסלול או נתיב החיים. כיום למונח ישנם תרגומים רבים כמו: "שיטה", "עקרון", "דרך האמת" ו"הדרך האמיתית". על פי לאו טצה המונח שואב את משמעותו מאותו עקרון אוניברסלי-בסיסי המשפיע ומחלחל לכל: מציאות העל והמסתורין המוחלט, האחדות הקדמונית, חוק היקום והמוחלט.

המטרה הנעלה של הדאואיסטים היא בסופו של דבר לחוות את דאו בעצמם. לגלות את דאו בטבע ואת הדרך שבה דאו בא לידי ביטוי ביומיום. בתהליך, רוכשים הדאואיסטים הבנה עמוקה בנושא תהליכי ההתמרה בטבע והמעברים מצורה לצורה, מה שמאפשר להם לנהל חיים במתואם ובהרמוניה עם הטבע והיקום.

התורה הדאואיסטית או העיקרון הדאואיסטי התפתח מתוך התבוננות בטבע. הדאואיסטים זיהו כי הטבע יכול להתמודד ברכות עם כוח ועוצמה וכן להחליק את הגס בתיאום ועדנה.

על הדאואיסטים, לפיכך, להפוך לרכים וגמישים פיזית ומנטלית. הגוף, הנפש והתודעה יהיו בריאים וחזקים ויפתחו הרמוניה פנימית, המאפשרת להם לחיות חיים ארוכים יותר ולחוות את דאו זמן ארוך יותר.

מדאו, מהאחדות הקדמונית והריק נולדו שני כוחות - יין ויאנג. כוחות אלו מסמלים שני קטבים מנוגדים אשר אינם יכולים להתקיים האחד בלעדי השני ותמיד הם יוצרים ישות, קיום ומציאות. כל דבר וכל אחד ניתנים להגדרה על פי מאפייניו, כיין או כיאנג.

לדוגמא: יום (יאנג) ולילה (יין) וכך גם עונות השנה והשלבים השונים בחיים. ההכרה ביין וביאנג והידע המתקבל מהכרה זו הם הבסיס לאבחון ולריפוי ברפואה הסינית.

והיה זה מתוך היין והיאנג שהתפתחו "עשרת אלפים הדברים"  שהם המקור לכל. במילים אחרות, מתוך היין והיאנג התפתחו הסדר הטבעי של החיים והיקום.

למרות שדאו הוא בעת ובעונה אחת המקור וגם האיחוד בין הפכים, הוא עצמו אינו ניתן לייחוס לדבר יחיד כלשהו או כל יכול. הדאו הוא קיום ואיון בו זמנית. הסיבה לקיום, למהות ולהוויה והמקור העליון המגלם הכל, כולל את ההפך ולכן בעצם לא ניתן להגדירו. אולם, באופן פילוסופי, ניתן להגדיר את דאו כמעבר לכל הגדרה.

אסכולת הוודאנג

בשנת 2004 גילינו מקום קסום בסין - ההרים הקדושים של וודאנג, מקום שהפך למקור ההשראה ולבית הרוחני שלנו. הרי הוודאנג שאונסק"ו הכיר בהם כאתר מורשת עולמית הם כיום מרכז אומנויות לחימה ופילוסופיה דאואיסטית. בהרי הוודאנג פיתח צ'אנג סן פנג את אומנויות הלחימה הפנימיות צ'י גונג וטאי צ'י, שמקורן באגדה על הנסיך שהפך ללוחם בן אלמוות.

הרי הוודאנג המוכרים גם בשם הרי הטאיחה, הם רכס הרים הנמצא במחוז הוביי, בסמוך לעיר שיין. זהו אחד המרכזים החשובים ביותר בסין לתרבות הדאואיסטית.

המקדשים הראשונים נבנו בתקופת שושלת דאנג 618-907 לספירה והמשיכו להיבנות על פני מאות שנים. המקדש הגבוה ביותר על ההר הוא ג'ין דינג (האולם המוזהב). בדומה לבודהיזם ולקונפוציאניזם, גם הדאואיזם היה בזמנו דת מוכרזת בסין.

בתחילת דרכה, מנתה התנועה הדאואיסטית קומץ חברים בלבד שהיו נפגשים על ההר להתפלל יחד, קרוב לטבע.

האגדה מספרת על הנזיר הדאואיסטי צ'אנג סן פנג, שזכה באלמותיות בהרי הוודאנג לאחר שהיה עד לציפור התוקפת נחש.

אירוע ממנו הוא קבל השראה ובעקבותיו פיתח את הרעיון של אומנויות הלחימה הפנימיות ובמיוחד את 13 המצבים המרכיבים את מבנה הטאי צ'י צ'ואן, הבסיס לאומנויות הלחימה הפנימיות של הוודאנג

המאסטר שלנו יואן צ'ו גאנג הוא נצר לצ'אנג סן פנג עצמו ודור 15 לנזירי וודאנג בשושלת סן פנג.

בגיל שבע החל יואן באימונים בסיסיים בוושו, במקדש השאולין ובשנת 1991 יצא להרי הוודאנג, כדי להימנות על תלמידיו של המאסטר הגדול צ'ונג יון לונג.

בהיותו דור 15 לשושלת סן פנג, קיבל יואן צ'ו צ'אנג את הסכמתו של המאסטר הגדול להקים בית ספר משלו 'האקדמיה לוודאנג דאואיסטי וקונג פו פנימי מסורתי'. החזון, להרחיב את מרחב ההשפעה של ההוראה הדאואיסטית.

בשנת 2012 קיבל ראלף, אחד התלמידים המערביים הראשונים, את הסמכתו ואת שמו פי מאו זי צ'ו והוכר רשמית נצר לדור 16 בשושלת פאי, באילן היוחסין של צ'אנג סן פנג.